<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ח</h1>
<h2>דף כט.</h2>
הודאת בעל דין כק' עדים בפני שנים ואמר אתם עדי או בפני בית דין דוקא כשתובע אותו אבל מודה מעצמו אינו כלום ויכול לומר משטה הייתי בך ופטור ואם לא אמר משטה הייתי בך חייב קמא סנהדרין מציעא. מנה לי בידך אמר לו הן בפני עדים ולא אמר אתם עדי וכשתבעו בדין אמר משטה הייתי בך פטור ולא עוד אלא אפילו הכמין לו עדים אחרי הכותל ואמר לו מנה בידך אמר לו הן אמר לו רצונך שתודה לי בפני עדים אמר לו לא כי מתיירא אני שמא תכפני בדין וכשתבעו אמ' לו משטה הייתי בך פטור ואם לא טען משטה אני בך אלא אמר איני חייב לך כלום או הבא עדים שהלויתני לא טענינן ליה ומחייבין אותו ואפילו אמר כשתבעו בדין לא היו דברים מעולם שהודתי והביא עדים שהודה לא הוחזק כפרן ויכול לטעון ולחזור משטה הייתי בך וכן כתבו התו' והרמב"ם. וכתב ר"ת ולעולם משטה הייתי בך אינו נופל כי אם כשתבעו מתחלה קודם ההודאה אבל אם אמר בשעת הודאה אתם עדי בין אמר לוה בין אמר מלוה ושתק יכול לומר משטה הייתי בך. וכתב רב סעדיה גאון דמחייבין אותו שבועה וכתב הרא"ש ומסתבר שהיא שבועת היסת וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ונשבע כך שמה שהודה להשטות. ועוד כתב רבינו סעדיה דלא אמרי' משטה הייתי בך אלא בנתבע אבל לא בתובע סנהדרין.
